יציאה מתקיעות בתהליך ההגשמה
החיים קצרים מכדי ליצור דברים ללא כוונה מלאה.
על להפסיק לחכות ולקבל אחריות על ההרצונות שלי
האם את רוצה כבר את הצעד הבא?
והאם כתגובה אליו את יושבת, מתכנת, מתלבטת מה נכון, קובעת לעצמך תוכנית פעולה,
שוכחת לבצע אותה, מתייאשת, האם את מחכה שמישהו יאשר לך שזו הדרך הנכונה?
האם יש לך משאלה שהמציאות תגיד ״כן אני רוצה לממש את הרצון שלך, זה רצון נהדר, תודה לך, אני אעשה אותו בשבילך, לא תצטרכי לבחור דבר״?
אולי עשית גם כמה פעולות קטנות בדרך למימוש ואת מתחילה בקטנה, כדי לראות איך זה ילך… בודקת איך המציאות תגיב והאם היא תאשר לך את הצעד הבא.
אם זה המצב
יש פה קריאה, בתקופה זו ובכלל - לאסוף את האור!
החיים קצרים מכדי ליצור דברים ללא כוונה מלאה.
בלי מבנה
בלי בחירה אמיתית
ללא מחוייבות ונחישות בתהליך
המציאות החדשה שאת רוצה לא תוכל להתממש.
כמה עקרונות בכדי לעבור ממסדרון ״החיפושים״ לאדמת המציאות שבה ״מוצאים״
ראשית, אין פה רצון של אף אחד גדול ממך, יש פה את הרצון שלך.
והרצון שלך הוא חשוב, אין שום דבר אחר בעולמך חוץ ממך
והרצון שלך מניע את ההתפתחות שלך דרך הבחירות שלך.
כל חוויה שאת חווה, את זו שחווה אותה.
אין פה אף אחד אחר שיכול לדעת מה נכון לך,
שיכול לאשר את האפשור של הרצון שלך להגשמה.
אז זו שתצטרכי להחליט לאיזה קול בתוכך את נשמעת - (נותנת משמעות)
הקול שמחפש אישור, שלא יודע, שמבולבל, שתוהה על הערך שלך
או הקול של מסוגלוּת ויכולת, של ״ברור שאפשר״
אין שמחה גדולה יותר משמחת היצירה ושיתוף הפעולה עם הבריאה.
יצירה היא הגשמה והגשמה היא נתינה שיוצרת הרמוניה בבריאה.
שנית, כשאת ניגשת לייצירה הפסיקי לחפש עוד והפני את המבט אל הישנו,
ייתכן ותזהי בתוכך קול של אי נחת,
כמו חוב שאומר שאת צריכה יותר ושמשהו כרגע חסר,
הקול הזה משמש כענן שמסתיר את מה שישנו.
במקום לגדל ולהרחיב את מה שקיים מסבים את המבט אל החסר וכך הוא הופך להיות החוויה שלנו - חסר לי חסר לי. אני צריכה אחרת ממה שיש.
לדוגמא:
כשאת מתרכזת בנשימה אל תחפשי נשימה עמוקה ורחבה יותר - תשתהי מעצם הפעולה העצומה הזו שכבר נמצאת.
ביכולות שלך, אל תחפשי מי יודע לעשות את מה שאת עושה יותר טוב כדי לקבל עוד רעיונות ועוד מידע - תראי כמה את כבר יודעת על מה את רוצה ותכירי בזה כעולם שלם שחצבת מתוך האינסוף.
שלישית,
תחליטי על הצעד הבא ותדבקי בו,
צרי מבנה פעולה גם אם קטן, גם אם אינך יודעת מה הצעד הבא.
תדעי שזה מבנה מקודש,
את קובעת את החוקים ואת מבצעת בנחישות.
עד שאת לא מסיימת את מה שקבעת, אל תשני את החוקים.
החלטה! היא יצירה של מבנה אורי דרכו האור יוכל להישמר ולהתמיר עצמו למציאות.
כשאת מקבלת על עצמך החלטה את מתחייבת לה ואין דבר חזק מההחלטה הזו,
לא רגש,
לא מחשבה,
לא מציאות
לא מלחמה
לא פחדים.
את בוחרת מתוך חופש, אף אחד לא כופה את זה עלייך.
לבחור בשמחה!
לפני הבחירה יגיעו פחדים או הגנות של חוסר מוכנות,
האם תתני לה יד או פשוט תתעסקי בבחירה הטיבעית - ליצור, לברוא ולהתבטא?
הטרק הבא, מוביל אותך דרך מדיטציה לעבור מהמקום המחפש, הלא בטוח, המבולבול,
לבחירה שלווה ונחושה ומחוייבת (מלשון חיובי) בצעד הבא.
״דבר לא חסר בי כרגע
כל מחשבה שטוענת שאני צריכה להיות אחרת ממה שאני
היא מנגנון לא יעיל ואני לא משתפת איתה פעולה
אני מאמינה בכוח עצום
הזורם בי עכשיו ובכל רגע ואני לוקחת לי כמה נשימות להכיר בו.
יש חוכמה אחת ויחידה בעולם הזה
ומתוכה מגיעות כל התשובות וכל הפתרונות וכל היצירות החדשות
אני מאמינה בכוח זה
ויודעת כי כל אשר עליי לדעת יתגלה לי,
וכל מה שאני זקוקה לו יסופק לי בזמן הנכון ביותר
כל שעלי לעשות הוא להחליט על מבנה האור היומי שלי, על הפעולה שלי ולבצע אותה בענווה ושמחה.
תודה על הזכות״